לאדם עם מוגבלות תנועתית מערכת ישיבה אמורה לספק תמיכה לגוף. התאמה של מערכת ישיבה מתבססת על עקרונות טיפוליים - ביומכניים, אורטופדיים תיפקודיים ועוד.
מערכות הישיבה ניתנות לאנשים עם מוגבלות מוטורית הזקוקים לתמיכה זו. לדוגמא שיתוק מוחין, מחלות שרירים ניווניות וסינדרומים שונים.
מערכות הישיבה החיצוניות מספקות תמיכה כדי לפצות על לקוי במערכות היציבה של הגוף. כאשר האדם אינו מסוגל לשבת באופן עצמאי וזקוף כנגד כוח הכובד הוא זקוק לשבת במערכת ישיבה.
בהתאמת מערכת ישיבה אנו רוצים להשיג מטרות שונות.
המטרות הן –
- לאפשר תפקוד לאורך זמן.
- לתמוך בגו ובאגן (לייצב את הגו) -כדי לאפשר את התפקוד הטוב ביותר בידיים חשוב לתמוך בגו ולאפשר ישיבה זקופה נגד כוח הכובד. תמיכה טובה בגו תשפיע על תפקודים מוטוריים למשל שליטת ראש ותפקודי ידיים
- הפחתת השפעת טונוס השרירים הגבוה והפחתת ההשפעה של תבניות התנועה המושפעות על ידי רפלקסים .
- שמירה על מנח סימטרי וישר של הגו ושל האגן ולמנוע שינויים במבנה השלד של הילדים והמבוגרים.
- למנוע/לתקן ולהתאים את המושב והגב לדפורמציות( שינויים) שמתרחשים במערכת השריר והשלד. מערכת הישיבה צריכה לשמש כמערכת המתאימה כ"אורטוזה" לגוף האדם.
- שיפור תפקודי אכילה ובליעה .
- שיפור תפקודי מערכות פנימיות – נשימה , עיכול , מערכת קארדיוואסקולרית.
- השפעה על תבניות תנועה אשר האדם משתמש בהם לתפקוד בחיי היומיום, לדוגמא אם התבנית התנועתית היא זריקת הראש לאחור או הטיה של הראש הצידה, מערכת הישיבה תנסה להשפיע על תבנית זו, לשמור על סימטריה ושמירה על מנח הראש בקו האמצע של הגוף כאשר המטרה היא שככל שהאדם ישב סימטרי התבנית התנועתית תשתנה והסימטריה של הגוף תשמר.
מטרת ההתערבות בהתאמת מערכות ישיבה היא למצוא דרכים כגון התאמת מכשור תומך (כסאות גלגלים, אורטוזות, מערכות ישיבה) על מנת לספק תמיכה חיצונית לגוף, להפחית השפעת כוח הכובד ולהוריד עומס של התמודדות נגד כוח הכובד ע"מ שהאדם יוכל להתרכז בביצוע מיומנויות.
חלק גדול מהמחקרים שנעשו בתחום הישיבה מצאו שהישיבה במערכת תומכת ומותאמת הביאה לשיפור בשליטת ראש ובמנח הישיבה, לתקשורת טובה יותר עם הסביבה ולשיפור במדדים פיזיולוגיים ותפקודי ידיים. ניתן לומר שרוב האנשים עם שיתוק מוחין מתפקדים טוב יותר כאשר אינם צריכים להתמודד עם חוסר יציבות במנח הישיבה.
קיימת חשיבות רבה להתאמה נכונה ומדויקת של מערכת ישיבה לאוכלוסייה המוגבלת בתנועה ובתפקוד.
תהליך התאמת הושבה – מודל הפירמידה
בתהליך ההושבה יש מספר שלבים אותם חשוב לעבור על מנת להגיע להתאמה הנכונה של המכשירים הנכונים עבור הילדים והמבוגרים היושבים בכסאות גלגלים-
- הערכה – הערכה מקיפה הבודקת את אורח החיים וסדר היום של האדם המשתמש במערכת הישיבה, ומשפחתו. בתהליך ההערכה חשוב לבדוק את כל סדר היום של הילד והמבוגר, חשוב לבדוק את המנחים בהם האדם נמצא במהלך כל 24 השעות של היום ולהתיחס למנחים אלו. (24 שעות מנחים) חשוב לדעת שמנחים ישיבה עמידה ושכיבה קשורים זה לזה וכל מנח משפיע על השני ולכן תהליך הערכה המתיחס אך ורק לישיבה של האדם אינו שלם, ואינו מאפשר קבלת החלטות מלאה על הציוד והמיכשור שאותו יש להתאים לאדם. במידת הצורך יש ליצור קשר עם הצוות הרפואי המטפל בילד ובאדם (אורטופד, נוירולוג, נוירוכירורג ועוד) ולעיתים אף להמליץ על ביקור אצל הרופאים ובמקרים מסוימים יש חשיבות ללוות את המשפחה לפגישות עם הרופאים המטפלים.
- קבלת החלטות – במהלך ההערכה מתקבלים החלטות לגבי סוג הציוד והאביזרים שבהם יש להתנסות על מנת לקבל החלטה מהו הציוד לישיבה וניידות המתאים ביותר עבור האדם.
- בחירת הציוד תהליך בחירת הציוד הוא במודל הפירמידה – בודקים את רוב הציוד הקיים בשוק אשר יכול להתאים לאדם או לילד. בדרך כלל ספק אחד אינו מחזיק את כל הציוד המתאים לכל דרישות הישיבה והניידות של האדם, ולכן יש לשלב רכישות של מספר אביזרים מספקים שונים. לאחר בדיקת רוב הציוד הקיים בשוק בדרך כלל בוחרים שתי מערכות ישיבה וניידות המתאימים לאדם.
- התנסות בציוד הנבחר – במודל הפירמידה בוחנים לעומק את המערכות שנבחרו על ידי ישיבה והתנסות למשך מספר ימים . ידוע שהאדם והגוף משתנה לאורך היום, במהלך היום גורמי עייפות ועוררות משפיעים על הישיבה ולכן יש חשיבות להתנסות בציוד לאורך זמן, רק לאחר ההתנסות ניתן לקבוע האם הציוד מתאים לאדם.
- רכישת הציוד והתאמת הציוד המדויק עבור האדם המשתמש בציוד.
- מעקב חוזר לאחר כ – 6-8 חודשים, ולאחר מכן אחת לשנה.
